User:Acidburn24m/Sand Box 8
From Wikipedia, the free encyclopedia
Moshav (Hebrew: מושב Translit.: moshav Plural: moshavim Translated: settlement, village) is a type of cooperative agricultural community of individual farms pioneered by the Labour Zionists during the second aliyah (wave of Jewish immigration during the early 20th Century).
The moshavim are similar to kibbutzim with an emphasis on community labor. They were designed as part of the Zionist state-building program following the Yishuv ("Jewish settlement") in the British Mandate of Palestine during the 19th Century, but contrary to the collective kibbutzim, farms in a moshav tended to be individually owned but of fixed and equal size. Workers produced crops and goods on their properties through individual and/or pooled labour and resources and used profit and foodstuffs to provide for themselves. Support of the community was done through a special tax (Hebrew: מס ועד, Mas Va'ad, lit. Committee tax). This tax was equal for all households of the community, thus creating a system where good farmers were better off than bad ones, unlike in the communal kibbutzim where (at least theoretically) all members enjoyed the same living standard. Moshavim are governed by an elected council (Hebrew: ועד, Va'ad, lit. Committee). Many moshavim still exist today.
There are several variants, of which the most common are:
- Moshav ovdim (Hebrew: מושב עובדים, lit. Workers' moshav), a workers cooperative settlement,
- Moshav shitufi (Hebrew: מושב שיתופי, lit. Collective moshav), a collective smallholder's settlement that combines the economic features of a kibbutz with the social features of a moshav. Farming is done collectively and profits are shared equally.
מושב הוא הכינוי הישראלי הרווח לכפר יהודי, המאגד קבוצה של תושבים במסגרת כלכלית משותפת. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. שמאל|ממוזער|250px|נהלל רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים, (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי) אך מבחינה קניינית - האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים לעיבוד חקלאי.
צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשני סוגים, בהתאם לסוג השותפות:
- מושב שיתופי
- מושב עובדים
Contents |
[edit] מושב עובדים
במושב עובדים כל חבר עובד במשק משלו. המסגרת השיתופית באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורכי רישום, ובערבות הדדית. כמו בכל צורת התיישבות, גם כאן נשמר ההיבט הציבורי של הקהילה.
רוב המושבים בארץ הם מושבי עובדים. מושב העובדים הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921, בידי אנשי העלייה השנייה, שחיפשו אלטרנטיבה לקיבוץ, הגרעין המייסד הגיע ברובו מדגניה וכנרת. צורתו המפורסמת של המושב נהלל ממחישה את האופי המייחד את מושב העובדים מבין צורות ההתיישבות הכפריות האחרות: הוא בנוי בצורה מעגלית, ומעבר לכל בית מ-75 הנחלות המצויות בו משתרעת חלקה חקלאית צמודה. במבט מלמעלה מתקבלת צורת 'שמש', כאשר במרכז מצויים מבני הציבור, מסביבם הבתים, ובשטח הרחב העוטף אותם - החלקות החקלאיות.
רעיון מושב העובדים נהגה לראשונה באופן תיאורטי ע"י יצחק וילקנסקי במאמרים שפורסמו בעיתון הפועל הצעיר. בשנת 1919 פרסם אליעזר יפה את 'החוברת ליסוד מושבי עובדים'. בחוברת זו נוסחו לראשונה באופן פרקטי עקרונות מושב העובדים בצד תכנון מפורט להקמתו. עקרונות היסוד כפי שנוסחו בחוברת ואשר על פיהם הוקמה נהלל הינם:
- קרקע לאומית
- מקימי המושב ראו לנגד עיניהם את אדמות הערבים שבכל דור חולקו מחדש בין בני המשפחה וכך הלכו וקטנו עד שנהיה קשה כלכלית להתקיים מהן, לכן הם החליטו שהקרקע תהיה שייכת למוסדות הלאומיים, ניתן יהיה להחכירה למעבד הקרקע בלבד והיא תעבור מדור לדור מבלי אפשרות לחלקה.
- עבודה עצמית
- על מנת למנוע מצב בו נוצר מעמד של פועלים ומעמד של מעסיקים נקבע כי אסור להעסיק עובדים חיצוניים במשק החקלאי. מאוחר יותר כאשר הוקמה מעברה בסמוך לנהלל ונוצר צורך למצוא מקומות תעסוקה עבור תושביה שונה סעיף זה.
- משק חקלאי מעורב
- נקבע כי בכל משק יהיה מגוון של ענפים חקלאיים וזאת על מנת למנוע תלות בענף אחד ועונתיות.
- עזרה הדדית
- חברי המושב יתגייסו כדי למנוע מהפרט מלהיכשל.
- אחריות וערבות הדדית
- מטרתו של סעיף זה לאפשר לגייס אנשים וכספים למפעלים ציבוריים (קניית כלים חקלאיים גדולים לשימוש הכלל לדוגמא).
- קנייה ומכירה משותפת
- נקבע כי החקלאים יקנו וימכרו את מוצריהם במשותף.
בשנים האחרונות הופשרו אדמותיהם של מושבים רבים, ונפתחו גם לשימושים אחרים, שאינם חקלאיים. כך אנו מוצאים כיום מושבים שמשתמשים בשטחיהם לאיחסון ואף למסחר.
[edit] מושב שיתופי
מושב שיתופי הינו מעין דרך ביניים בין הקיבוץ לבין מושב העובדים. החברים במושב מאוגדים באגודה.בדומה לקיבוץ אדמות המושב, הכלים החקלאיים, הבתים והתוצרת החקלאית הינם רכוש האגודה. כמו כן העבודה מתבצעת על פי סידור מרכזי ולכל משפחה ניתן "תקציב" לקיום ביתה על פי גודלה וצרכיה.בניגוד לקיבוץ, ובדומה למושב העובדים אין במושב השיתופי חדר אוכל משותף ולינה משותפת, לכל משפחה ישנה חלקת אדמה פרטית עליה בנוי בית המגורים, וחשבון בנק פרטי, בו היא מנהלת את ענייניה כרצונה.
המושב השיתופי הראשון בארץ הינו כפר חיטים והוא הוקם בשנת 1936. מקימיו היו עולים ממרכז אירופה שהיו מתונים באידאולוגיה השיתופית, והסתייגו מן המכלול הרעיוני המתלווה אל הקיבוץ.
בתקופה האחרונה הרחיקו הקיבוצים לכת אף מעבר לעקרונות המושב השיתופי. הזרם הקרוי הקיבוץ המתחדש (הנוהג לקיים שכר דיפרנציאלי) אינו עונה על עקרונות המושב השיתופי (שאחד מעיקריו שכר שוויוני, הנקבע על פי גודל המשפחה בלבד). אין המושב השיתופי, המקיים את העקרונות הבסיסיים של סוג התיישבות זה, שונה למעשה מן הקיבוצים של ימינו, שבזרם השיתופי.
[edit] מושב פועלים
מושב הפועלים הינו מושב שבו התגוררו פועלים חקלאיים אשר קיבלו חלקות קרקע מקרן הקיימת על-מנת להשלים את הכנסתם.
מושב הפועלים הראשון היה עין גנים שנבנה בסמוך לפתח תקווה ושימש כמשכנם של אנשי רוח רבים. לבסוף צורף המושב אל העיר פתח תקווה וכיום כמעט ולא נותר ממנו זכר. אחריו הוקם נחלת יהודה ולאחר מכן באר יעקב.
[edit] היחס בין המושב השיתופי למושב העובדים
לעומת מאות מושבי עובדים הפזורים ברחבי הארץ, קיימים רק כ-35 מושבים שיתופיים. עובדה זו מצביעה על הקשיים שעמדו בפני המייסדים. הם היו רחוקים מן הלהט האידאולוגי הקיבוצי ושונים מן ההחקלאים השגרתיים, ולא היה להם גיבוי ממסדי וארגוני בקרב מוסדות היישוב בארץ.
למרות מספרם המועט של המושבים השיתופיים, בולטת ההשפעה שלו על צורות התיישבות אחרות. השפעה זו ניכרת בתכניות משופרות של מושבים שנבנו בשנים האחרונות בהם הופרדו ענפי המשק מאזור המגורים.
